ענישה בתאונה קטלנית - חודשיים עבודות שירות
בית משפט השלום לתעבורה בעכו
ת"ד 0000-07 מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ'
25 יוני 2012
בפני כב' השופט יעקב בכר
המאשימה מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי
נגד
הנאשם - ד'
נוכחים:
ב"כ המאשימה – המתמחה ישראל מזרחי
הנאשם – נוכח
הסניגור – עו"ד תומר גונן
במסמך זה הושמטו פרוטוקולים
גזר דין
1. הנאשם הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות , עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, של"ז – 1977.
2. על פי עובדות כתב האישום בהן הורשע הנאשם, ביום 12.5.06, בשעה 9:30, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג פיג'ו 309 בכביש 89 כשהוא נוסע מכיוון כברי לכיוון נהריה במהירות של כ- 70 קמ"ש.
בהתקרב הנאשם לכניסה למושב בן עמי חצה ישראל וינוגרד ז"ל (להלן: "המנוח"), את הכביש משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם. שדה הראייה של הנאשם ביחס למקום חציית המנוח היה 200 מ' לפנים, מרחק ממנו היה חייב להבחין במנוח כשהוא חוצה את הכביש. הנאשם המשיך בנסיעתו במהירות האמורה ורק בהיותו סמוך למנוח ביצע בלימת חירום, במהלכה פגע עם חזית רכבו במנוח. הנאשם פגע במנוח לאחר שהמנוח הספיק לחצות 12 מ' מרוחב הכביש. כתוצאה מהפגיעה נגרמו למנוח פגיעות גופניות קשות, המנוח הובהל לבית חולים ונפטר ביום 19.6.06.
3. בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה כי לחובת הנאשם 10 הרשעות קודמות בהן עבירות של אי ציות לתמרור, מהירות ואי החזקת רישיונות. לדבריו בבואנו לבחון את העונש הראוי יש לשקול את נסיבות העבירה וחומרתה, עבירה אשר בעטייה נגדעו חייו של המנוח ללא התראה מוקדמת.
ב"כ המאשימה ציין כי מדובר ברף רשלנות גבוה לאור העובדה כי המנוח הספיק לחצות 12 מטרים מרוחב הכביש לפני שנפגע ונהרג. והוסיף כי לעניין התמשכות ההליכים, הרי שהתמשכות זו באה מצד הנאשם, בשל נסיבותיו האישיות ואל לה לשמש כסיבה לקולא.
ב"כ המאשימה הגיש אסופת פסיקה בה הושתו עונשי מאסר בפועל על נאשמים אשר הורשעו בפגיעה בהולכי רגל שלא במעבר חצייה כפי שקרה במקרה שלפנינו.
ב"כ המאשימה טען אף לעניין מחדלי החקירה בתיק וציין כי אין לתת למחדלים אלה משקל ממשי שיהיה בו כדי להטות את הכף, כמו גם, לנסיבותיו האישיות של הנאשם.
ב"כ המאשימה ביקש מביהמ"ש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר מותנה ופסילה בפועל.
4. ב"כ הנאשם טען כי ביהמ"ש קבע בהכרעת דינו שלא ניתן לשלול את הטענה שהמנוח עמד על הקו המקווקו בין הנתיבים והמתין במקום, לכן המשמעות שיש לייחס לממצא כי המנוח הספיק לחצות 12 מ' מרוחב הכביש אין בה כדי להעניק נופך ומשקל משמעותיים למידת הרשלנות שיש לייחס לנאשם.
ב"כ הנאשם ציין כי בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע קבע כב' השופט הנדל כי שעה שבאים לגזור עונשו של נאשם יש להתחשב ב- 3 קריטריונים בהם נסיבותיו האישיות, להם יש לתת משקל נמוך באופן יחסי ומידת הרשלנות שיש לייחס לנאשם. לדבריו ביהמ"ש לא התייחס לעובדת היות המנוח אדם בעל נטיות אובדניות כעולה מתיעוד שהוצג בביהמ"ש ומכאן שמידת הרשלנות שיש לייחס לנאשם אינה גבוהה.
ב"כ הנאשם טען כי הגם שביהמ"ש קבע כי קיים קשר סיבתי בין המוות לבין התאונה, יש לתת משקל למחדלי החקירה בתיק, מחדלים אשר מנעו את הגנת הנאשם כדבעי, טענות אשר אף נטענו במסגרת הבקשה להגנה מן הצדק שנדחתה. ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם אדם נורמטיבי אשר לחובתו מספר מועט של עבירות תעבורה, ללא תיקים פליליים.
כיום מתגורר הנאשם בדנמרק ועובד במשרדי האו"ם.
ביחס לשיהוי המדובר טען כי אין בו כדי לעמוד לחובת הנאשם אשר ביקש לנהל את הגנתו, זכות אשר עומדת לו כמו כל נאשם אחר.
ב"כ הנאשם הזכיר כי הנאשם עבר אסון קשה במשפחתו, אחותו נפטרה בגיל 42 במפתיע ממחלת הסרטן וביקש בנסיבות המיוחדות להסתפק במאסר על תנאי, פסילה וקנס.
הנאשם בדבריו האחרונים ציין כי הוא אינו חי בארץ מאז התאונה וכי לא ברח מאחריות, שכן התייצב לכל ישיבה אליה הוזמן. לדבריו התאונה ותוצאותיה מעיקים עליו ועל משפחתו וכי הוא יקבל את החלטת ביהמ"ש ומבקש להמשיך בחייו.
5. דיון:
סעיף 64 לפקודת התעבורה, נוסח חדש, תשכ"א – 1961, קובע בהי לישנא "העובר עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין – 1977, תוך כדי שימוש ברכב, דינו – מאסר 3 שנים ולא פחות מ- 6 חודשים או מאסר וקנס... אולם רשאי ביהמ"ש אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת, שלא לפסוק מאסר מינימום כאמור מטעמים שיפרש בפסק הדין".
אין חולק כי על ביהמ"ש לתרום את חלקו, במידת האפשר, לבלימת הנגע החמור של תאונות הדרכים לאור התוצאות הקטלניות הקשות של נגע זה. על ביהמ"ש להנחות עצמו בהתאם לפסיקה הנוהגת.
ראה לעניין זה ע.פ. 360/07, ערן וייסמן נ' מדינת ישראל, בה ציין ביהמ"ש העליון כי
"דובר כבר רבות על צורך של כל גורמי האכיפה והמניעה להירתם במלחמה הקשה בתאונות הדרכים הגובה קורבנות כה רבים. תפקידם של בתי המשפט הינו להרתיע באמצעות ענישה ממשית של הנוהגים ברשלנות בכבישים המתעלמים מהסכנות הרבות הטמונות בכביש".
ביהמ"ש אף הביע עמדתו ביחס להיות הנהגים שהורשעו בעבירות כגון דא, כי אלה לרוב אנשים נורמטיביים, אשר רשלנותם בנהיגה העמידה את הזולת ואת עצמם בפני אסון שעתיד לשנות את חייהם מן הקצה אל הקצה וכי הענישה מהווה מסר הן לנאשם והן לציבור הרחב מתוך תקווה לצמצם את נגע תאונות הדרכים.
יחד עם זאת אין ספק כי על בית המשפט לעשות איזון ראוי בין מגוון השיקולים לרבות שיקולי הרתעה והתגמול והשיקול השיקומי, תמהיל אשר יביא לידי ביטוי גם את הנסיבות המיוחדות של העושה והנסיבות הספציפיות של המעשה.
רק תמהיל מאוזן שכזה יש בכוחו לנווט את בית המשפט לתוצאה הראויה והצודקת.
לאחר ששקלתי את טענותיהם של ב"כ הצדדים ואת נסיבות התאונה על פי החומר שהוצג בפניי, אני סבור כי אין זה המקרה בו יש למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין.
ביהמ"ש העליון חזר והדגיש כי אומנם על ביהמ"ש לפעול למען החדרת המודעות והחשיבות של כללי הנהיגה הבטוחה והסכנות האורבות לפתחה של נהיגה תוך הפרת הכללים, אולם, אין להתעלם מנסיבותיו האישיות של הנאשם, תוצאה אשר תושפע ממידת חומרת עבריינותו. (ראה, ע"פ 5167/05 מג'דוק נ' מדינת ישראל מיום 10.10.05.).
אינני יכול להתעלם במקרה דנן מן הטעמים שיש בהם לעמוד לקולא ולזכות הנאשם,
לרבות מחדלי החקירה אותם הזכרתי בהרחבה בהכרעת הדין ואשר קבעתי ביחס אליהם כי אי חקירת המנוח מהווה מחדל חקירתי וראוי היה ואף חייבים היו גורמי החקירה לגבות הודעתו של המנוח, שכן אין ספק כי באי חקירת המנוח נגרם לנאשם עוול מסוים.
כמו גם הקושי לבוא לכלל מסקנה ביחס למקום עמידת המנוח ושלילת האפשרות כי המנוח עמד בקצה הנתיב המקווקו לפנייה שמאלה כפי שטען הנאשם.
זאת ועוד, לא ניתן להתעלם בשלב זה מן התרומה הממשית שהייתה למנוח לעניין קרות התאונה, כמו גם הטענה שלא נסתרה, לפיה המנוח היה במצב בלבולי עקב הפסקת שתיית אלכוהול והיותו בעל כוונות אובדניות.
מצאתי להתייחס אף לטענת השיהוי שהועלתה ולהדגיש כי ממעוף הציפור ניתן לומר באופן וודאי, כי האמונים על ההליך הפלילי ועל הקפדה שבהתנהלותו המהירה, הינם גורמי אכיפת החוק והמדינה ובכללם בית המשפט עצמו, גורמי אכיפת החוק ובית המשפט יכולים לחייב נאשם המנסה להציב אבני נגף בדרך של ההליך המשפטי הנכון, המהיר והראוי, זה שעומד בלוחות זמנים כנדרש, על פי הסמכויות המסורות להן בחוק.
בענייננו, המדובר הוא באירוע שהתרחש בשנת 2006, לפני כ-6 שנים ואין לזקוף לחובת הנאשם לבדו את התמשכות ההליכים, כאמור.
הנאשם אדם נורמטיבי מאז התאונה מתגורר בדנמרק, עובד באו"ם, הביע חרטה ונטל אחריות, לחובתו 10 הרשעות קודמות בתעבורה עבר שאינו מכביד.
לאור זאת אינני מוצא לנכון להשית על הנאשם עונש מאסר של ממש מאחורי סורג ובריח,
סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
* אני דן את הנאשם ל- 2 חודשי מאסר בפועל.
הנאשם ירצה את עונש המאסר שהושת עליו בתיק זה בעבודות שירות בבית חולים נהרייה החל מיום 5.8.12.
על הנאשם להתייצב במתחם בית הסוהר חרמון במועד הנ"ל לתחילת ריצוי עונשו.
הנאשם יועסק 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות עבודה יומיות.
מובהר בזאת לנאשם כי כל הפרה בעבודות השירות תביא להפסקה מנהלית ולריצוי עונש של מאסר ממש.
* אני דן את הנאשם ל- 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, ויורשע בגינה.
* אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר שישא בנוסף לכל עונש אחר שיוטל עליו.
הסך הנ"ל יקוזז מהפיקדון שהפקיד הנאשם בקופת ביהמ"ש.
* הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 7 שנים בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית.
מניין הפסילה יחל מיום הפקדת הרישיון: 18.10.07.
* הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה ויורשע בה.
* אני מורה לנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 5,000 ₪ להמנע מלבצע עבירה של נהיגה בזמן פסילה, שנתיים מהיום. אם לא יחתום, ייאסר לתקופה של 30 יום.
* זכות ערעור תוך 45 יום.
המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לידי הממונה לעבודות שירות.
ניתנה והודעה היום ה' תמוז תשע"ב, 25/06/2012 במעמד הנוכחים.
יעקב בכר, שופט
החלטה
1. דוחה את מועד תחילת ריצוי עבודות השירות ליום 4.11.12, בכפוף להסכמת הממונה על עבודות השירות.
2. אני מורה לנאשם לחתום על ערבות עצמית נוספת על סך 30,000 ₪ להבטחת התייצבותו לתחילת ריצוי עבודות השירות.
3. הערבויות הכספיות בתיק הנ"ל יוחזרו למשיב רק בתום ריצוי עבודות השירות.
4. המזכירות תשלח העתק מהפרוטוקול יישלח לממונה על עבודות השירות.
ניתנה והודעה היום ה' תמוז תשע"ב, 25/06/2012 במעמד הנוכחים.
יעקב בכר 54678313
יעקב בכר, שופט
5129371
54678313
הוקלד על ידי: אסנת אלקובי
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
ת"ד 0000-07 מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ'
25 יוני 2012
בפני כב' השופט יעקב בכר
המאשימה מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי
נגד
הנאשם - ד'
נוכחים:
ב"כ המאשימה – המתמחה ישראל מזרחי
הנאשם – נוכח
הסניגור – עו"ד תומר גונן
במסמך זה הושמטו פרוטוקולים
גזר דין
1. הנאשם הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות , עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, של"ז – 1977.
2. על פי עובדות כתב האישום בהן הורשע הנאשם, ביום 12.5.06, בשעה 9:30, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג פיג'ו 309 בכביש 89 כשהוא נוסע מכיוון כברי לכיוון נהריה במהירות של כ- 70 קמ"ש.
בהתקרב הנאשם לכניסה למושב בן עמי חצה ישראל וינוגרד ז"ל (להלן: "המנוח"), את הכביש משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם. שדה הראייה של הנאשם ביחס למקום חציית המנוח היה 200 מ' לפנים, מרחק ממנו היה חייב להבחין במנוח כשהוא חוצה את הכביש. הנאשם המשיך בנסיעתו במהירות האמורה ורק בהיותו סמוך למנוח ביצע בלימת חירום, במהלכה פגע עם חזית רכבו במנוח. הנאשם פגע במנוח לאחר שהמנוח הספיק לחצות 12 מ' מרוחב הכביש. כתוצאה מהפגיעה נגרמו למנוח פגיעות גופניות קשות, המנוח הובהל לבית חולים ונפטר ביום 19.6.06.
3. בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה כי לחובת הנאשם 10 הרשעות קודמות בהן עבירות של אי ציות לתמרור, מהירות ואי החזקת רישיונות. לדבריו בבואנו לבחון את העונש הראוי יש לשקול את נסיבות העבירה וחומרתה, עבירה אשר בעטייה נגדעו חייו של המנוח ללא התראה מוקדמת.
ב"כ המאשימה ציין כי מדובר ברף רשלנות גבוה לאור העובדה כי המנוח הספיק לחצות 12 מטרים מרוחב הכביש לפני שנפגע ונהרג. והוסיף כי לעניין התמשכות ההליכים, הרי שהתמשכות זו באה מצד הנאשם, בשל נסיבותיו האישיות ואל לה לשמש כסיבה לקולא.
ב"כ המאשימה הגיש אסופת פסיקה בה הושתו עונשי מאסר בפועל על נאשמים אשר הורשעו בפגיעה בהולכי רגל שלא במעבר חצייה כפי שקרה במקרה שלפנינו.
ב"כ המאשימה טען אף לעניין מחדלי החקירה בתיק וציין כי אין לתת למחדלים אלה משקל ממשי שיהיה בו כדי להטות את הכף, כמו גם, לנסיבותיו האישיות של הנאשם.
ב"כ המאשימה ביקש מביהמ"ש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר מותנה ופסילה בפועל.
4. ב"כ הנאשם טען כי ביהמ"ש קבע בהכרעת דינו שלא ניתן לשלול את הטענה שהמנוח עמד על הקו המקווקו בין הנתיבים והמתין במקום, לכן המשמעות שיש לייחס לממצא כי המנוח הספיק לחצות 12 מ' מרוחב הכביש אין בה כדי להעניק נופך ומשקל משמעותיים למידת הרשלנות שיש לייחס לנאשם.
ב"כ הנאשם ציין כי בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע קבע כב' השופט הנדל כי שעה שבאים לגזור עונשו של נאשם יש להתחשב ב- 3 קריטריונים בהם נסיבותיו האישיות, להם יש לתת משקל נמוך באופן יחסי ומידת הרשלנות שיש לייחס לנאשם. לדבריו ביהמ"ש לא התייחס לעובדת היות המנוח אדם בעל נטיות אובדניות כעולה מתיעוד שהוצג בביהמ"ש ומכאן שמידת הרשלנות שיש לייחס לנאשם אינה גבוהה.
ב"כ הנאשם טען כי הגם שביהמ"ש קבע כי קיים קשר סיבתי בין המוות לבין התאונה, יש לתת משקל למחדלי החקירה בתיק, מחדלים אשר מנעו את הגנת הנאשם כדבעי, טענות אשר אף נטענו במסגרת הבקשה להגנה מן הצדק שנדחתה. ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם אדם נורמטיבי אשר לחובתו מספר מועט של עבירות תעבורה, ללא תיקים פליליים.
כיום מתגורר הנאשם בדנמרק ועובד במשרדי האו"ם.
ביחס לשיהוי המדובר טען כי אין בו כדי לעמוד לחובת הנאשם אשר ביקש לנהל את הגנתו, זכות אשר עומדת לו כמו כל נאשם אחר.
ב"כ הנאשם הזכיר כי הנאשם עבר אסון קשה במשפחתו, אחותו נפטרה בגיל 42 במפתיע ממחלת הסרטן וביקש בנסיבות המיוחדות להסתפק במאסר על תנאי, פסילה וקנס.
הנאשם בדבריו האחרונים ציין כי הוא אינו חי בארץ מאז התאונה וכי לא ברח מאחריות, שכן התייצב לכל ישיבה אליה הוזמן. לדבריו התאונה ותוצאותיה מעיקים עליו ועל משפחתו וכי הוא יקבל את החלטת ביהמ"ש ומבקש להמשיך בחייו.
5. דיון:
סעיף 64 לפקודת התעבורה, נוסח חדש, תשכ"א – 1961, קובע בהי לישנא "העובר עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין – 1977, תוך כדי שימוש ברכב, דינו – מאסר 3 שנים ולא פחות מ- 6 חודשים או מאסר וקנס... אולם רשאי ביהמ"ש אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת, שלא לפסוק מאסר מינימום כאמור מטעמים שיפרש בפסק הדין".
אין חולק כי על ביהמ"ש לתרום את חלקו, במידת האפשר, לבלימת הנגע החמור של תאונות הדרכים לאור התוצאות הקטלניות הקשות של נגע זה. על ביהמ"ש להנחות עצמו בהתאם לפסיקה הנוהגת.
ראה לעניין זה ע.פ. 360/07, ערן וייסמן נ' מדינת ישראל, בה ציין ביהמ"ש העליון כי
"דובר כבר רבות על צורך של כל גורמי האכיפה והמניעה להירתם במלחמה הקשה בתאונות הדרכים הגובה קורבנות כה רבים. תפקידם של בתי המשפט הינו להרתיע באמצעות ענישה ממשית של הנוהגים ברשלנות בכבישים המתעלמים מהסכנות הרבות הטמונות בכביש".
ביהמ"ש אף הביע עמדתו ביחס להיות הנהגים שהורשעו בעבירות כגון דא, כי אלה לרוב אנשים נורמטיביים, אשר רשלנותם בנהיגה העמידה את הזולת ואת עצמם בפני אסון שעתיד לשנות את חייהם מן הקצה אל הקצה וכי הענישה מהווה מסר הן לנאשם והן לציבור הרחב מתוך תקווה לצמצם את נגע תאונות הדרכים.
יחד עם זאת אין ספק כי על בית המשפט לעשות איזון ראוי בין מגוון השיקולים לרבות שיקולי הרתעה והתגמול והשיקול השיקומי, תמהיל אשר יביא לידי ביטוי גם את הנסיבות המיוחדות של העושה והנסיבות הספציפיות של המעשה.
רק תמהיל מאוזן שכזה יש בכוחו לנווט את בית המשפט לתוצאה הראויה והצודקת.
לאחר ששקלתי את טענותיהם של ב"כ הצדדים ואת נסיבות התאונה על פי החומר שהוצג בפניי, אני סבור כי אין זה המקרה בו יש למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין.
ביהמ"ש העליון חזר והדגיש כי אומנם על ביהמ"ש לפעול למען החדרת המודעות והחשיבות של כללי הנהיגה הבטוחה והסכנות האורבות לפתחה של נהיגה תוך הפרת הכללים, אולם, אין להתעלם מנסיבותיו האישיות של הנאשם, תוצאה אשר תושפע ממידת חומרת עבריינותו. (ראה, ע"פ 5167/05 מג'דוק נ' מדינת ישראל מיום 10.10.05.).
אינני יכול להתעלם במקרה דנן מן הטעמים שיש בהם לעמוד לקולא ולזכות הנאשם,
לרבות מחדלי החקירה אותם הזכרתי בהרחבה בהכרעת הדין ואשר קבעתי ביחס אליהם כי אי חקירת המנוח מהווה מחדל חקירתי וראוי היה ואף חייבים היו גורמי החקירה לגבות הודעתו של המנוח, שכן אין ספק כי באי חקירת המנוח נגרם לנאשם עוול מסוים.
כמו גם הקושי לבוא לכלל מסקנה ביחס למקום עמידת המנוח ושלילת האפשרות כי המנוח עמד בקצה הנתיב המקווקו לפנייה שמאלה כפי שטען הנאשם.
זאת ועוד, לא ניתן להתעלם בשלב זה מן התרומה הממשית שהייתה למנוח לעניין קרות התאונה, כמו גם הטענה שלא נסתרה, לפיה המנוח היה במצב בלבולי עקב הפסקת שתיית אלכוהול והיותו בעל כוונות אובדניות.
מצאתי להתייחס אף לטענת השיהוי שהועלתה ולהדגיש כי ממעוף הציפור ניתן לומר באופן וודאי, כי האמונים על ההליך הפלילי ועל הקפדה שבהתנהלותו המהירה, הינם גורמי אכיפת החוק והמדינה ובכללם בית המשפט עצמו, גורמי אכיפת החוק ובית המשפט יכולים לחייב נאשם המנסה להציב אבני נגף בדרך של ההליך המשפטי הנכון, המהיר והראוי, זה שעומד בלוחות זמנים כנדרש, על פי הסמכויות המסורות להן בחוק.
בענייננו, המדובר הוא באירוע שהתרחש בשנת 2006, לפני כ-6 שנים ואין לזקוף לחובת הנאשם לבדו את התמשכות ההליכים, כאמור.
הנאשם אדם נורמטיבי מאז התאונה מתגורר בדנמרק, עובד באו"ם, הביע חרטה ונטל אחריות, לחובתו 10 הרשעות קודמות בתעבורה עבר שאינו מכביד.
לאור זאת אינני מוצא לנכון להשית על הנאשם עונש מאסר של ממש מאחורי סורג ובריח,
סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
* אני דן את הנאשם ל- 2 חודשי מאסר בפועל.
הנאשם ירצה את עונש המאסר שהושת עליו בתיק זה בעבודות שירות בבית חולים נהרייה החל מיום 5.8.12.
על הנאשם להתייצב במתחם בית הסוהר חרמון במועד הנ"ל לתחילת ריצוי עונשו.
הנאשם יועסק 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות עבודה יומיות.
מובהר בזאת לנאשם כי כל הפרה בעבודות השירות תביא להפסקה מנהלית ולריצוי עונש של מאסר ממש.
* אני דן את הנאשם ל- 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, ויורשע בגינה.
* אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר שישא בנוסף לכל עונש אחר שיוטל עליו.
הסך הנ"ל יקוזז מהפיקדון שהפקיד הנאשם בקופת ביהמ"ש.
* הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 7 שנים בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית.
מניין הפסילה יחל מיום הפקדת הרישיון: 18.10.07.
* הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה ויורשע בה.
* אני מורה לנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 5,000 ₪ להמנע מלבצע עבירה של נהיגה בזמן פסילה, שנתיים מהיום. אם לא יחתום, ייאסר לתקופה של 30 יום.
* זכות ערעור תוך 45 יום.
המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לידי הממונה לעבודות שירות.
ניתנה והודעה היום ה' תמוז תשע"ב, 25/06/2012 במעמד הנוכחים.
יעקב בכר, שופט
החלטה
1. דוחה את מועד תחילת ריצוי עבודות השירות ליום 4.11.12, בכפוף להסכמת הממונה על עבודות השירות.
2. אני מורה לנאשם לחתום על ערבות עצמית נוספת על סך 30,000 ₪ להבטחת התייצבותו לתחילת ריצוי עבודות השירות.
3. הערבויות הכספיות בתיק הנ"ל יוחזרו למשיב רק בתום ריצוי עבודות השירות.
4. המזכירות תשלח העתק מהפרוטוקול יישלח לממונה על עבודות השירות.
ניתנה והודעה היום ה' תמוז תשע"ב, 25/06/2012 במעמד הנוכחים.
יעקב בכר 54678313
יעקב בכר, שופט
5129371
54678313
הוקלד על ידי: אסנת אלקובי
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
צרו קשר לפרטים נוספים
מאמרים ופסקי דין אחרונים
זיכוי תקדימי נהיגה בשלילה
אזרח עתר נגד רשויות החוק אחרי שנתפס נוהג בלי רישיון שהפקיד במשרד הרישוי...
לפסק דין המלא >