רגע הזיכוי

השיא בחייו של סנגור הוא זיכויו של הנאשם שיא זה רק מתעצם כאשר הדיון נערך מס' שנים והאמונה שבך חזקה יותר מכל כי האיש אינו אשם בביצוע העבירה.

כל סניגור יודע כי הסיכוי לזכות אדם קטן ביותר היות ואחוזי ההרשעה במדינת ישראל עומדים על 99.8% כלומר רק 2 תיקים מתוך 1000 מסתיימים בזיכוי הנאשם!

אבל כל זה נדחס לפינה קטנה ומודחקת במוח שעה שעמדתי בבית משפט השלום בירושלים אתמול בשעה 16:45. הדלת הייתה סגורה והבניין היה ריק כבר מאנשים היות והשמעת הכרעת הדין נקבעה לשעה 17:00.

מדובר בשוטר מג"ב שהואשם כי ניסה ל"השתיק" חקירה בגין תקיפת תושב שטחים. בעת שנעצר דאג מי שדאג לפרסם את דבר מעצרו באתרי אינטרנט רבים כמו גם בשידורים חוזרים בחדשות.

מספר שבועות לאחר מכן פנתה אלי המשפחה, אנשים ישריי דרך שומרי מצוות שאינם מבינים כלל מה נפל עליהם, וכייצד הבן שלהם שהיה חייל מצטיין ומועמד לקורס קצינים הודח מכל תפקידיו "נהיה חייל גרוע" עד שהטפוטר מהמשטרה ללא הכספים המגיעים לו בשל אותו קלון שהודבק עליו עוד בטרם הסתיים משפטו. קראתי את תיק החקירה ובאמת לא הבנתי על מה המהומה מה רוצים מהאיש, כל ניסיונותי לשכנע את הפרקליטות כי אין כאן כלום עלו בתהו.

דיון אחרי דיון הבנתי כמה אין סיכוי שהנאשם יורשע ואף אמרתי זאת לפרקליטה אבל היא הייתה נחושה ביותר מסיבות השמורות איתה.

אתמול יצאתי לדרכי ממשרדי בחיפה, כאשר ברקע החדשות המבשרות על חסימת כבישים בירושלים עקב הפגנות חרדים, כך שהנסיעה ארכה כשעתיים וחצי, עד שהתייצבתי מול דלת אולם בית המשפט, עוד כמה טלפונים לנאשם לוודא שהגיע ובשעה 1700 בדיוק נכנסנו לאולם.

שנתיים וחצי של עבודה קשה התנקזו לרגע אחד קצרצר הנאשם לצידי והשופט מתיישב בכיסאו, מסתכל על ערמת הדפים ואומר בקצרה: "טוב, החלטתי לזכות את הנאשם הכל רשום פה" . קשה לדמיין את התחושה באותו הרגע, את התפרקות המתח ואת האחריות שיורדת מגבך בזחילה מהירה תוך שאתה רואה את אימו של הנאשם קורנת מאושר. זהו רגע שכל סניגור מייחל לו ולשמחתי הייתי שותף אלי